בעניין: סלינס השקעות בע"מ התובעת נ ג ד מנשה הנתבע

פסק דין
הנתבע הינו דייר מוגן בחנות ברחוב טלר 21, רחובות (להלן - החנות), שבבעלות התובעת. ביום 10.11.05 ניתן על ידי כב' השופט אורן שורץ בבית משפט זה פסק דין (להלן - פסק הדין), שבו נקבע, כי דמי השכירות שעל הנתבע לשלם לתובעת עבור החנות בגין התקופה שמיום 1.1.05 הינם בסך 1,645 ₪ לחודש. התובעת טוענת, כי הנתבע החל לשלם את דמי השכירות המעודכנים שנקבעו בפסק הדין רק החל מחודש פבואר 2006. עקב אי תשלום דמי השכירות המעודכנים בגין שנת 2005 פתחה התובעת תיק הוצל"פ נגד הנתבע. הנתבע עתר לקיום חקירת יכולת במסגרת תיק ההוצל"פ, ובעקבות זאת נקבע, כי על הנתבע לשלם על חשבון החוב תשלום חודשי בסך 250 ₪. בשל אי תשלום מלוא סכום החוב בגין שנת 2005 עותרת התובעת לפינויו של הנתבע מהחנות.

בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי החל לשלם את דמי השכירות המעודכנים כבר בחודש ינואר 2006. את החוב בגין שנת 2005 משלם הנתבע, לטענתו, בהתאם לצו התשלומים שניתן על ידי ראש ההוצל"פ לאחר קיום חקירת היכולת.

בדיון שהתקיים בפני ביום 23.10.06 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית כדלהלן: "1. תשלום דמי השכירות השוטפים יבוצע בכל 15 לחודש בגין אותו חודש בו הם מבוצעים.

2. התשלום בגין חודש אוקטובר 2006 יבוצע עד ליום 30.10.06.

3. השאלה היחידה המצויה במחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא, האם אי פרעון חוב העבר שנוצר עקב פסק דינו של כב' השופט שוורץ מיום 10.11.05 בגין התקופה שקדמה למתן פסק הדין, ובצוע התשלומים רק בהתאם לצו התשלומים שניתן בתיק ההוצל"פ, מהווה עילה לפינויו של הנתבע מהנכס.

4. הצדדים יסכמו טענותיהם בשאלה זו בכתב".
יצויין, כי בסופו של דבר אכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע החל לשלם את דמי השכירות המעודכנים בגין התקופה שמחודש ינואר 2006, ומאז הם משולמים באופן שוטף. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי על חשבון החוב בגין שנת 2005 משלם הנתבע סך של 250 ₪ לחודש בהתאם לצו התשלומים שהוצא על ידי ראש ההוצל"פ.
בסעיף 131 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן - החוק), נאמר:
"על אף האמור בכל חוזה או הסכם, אולם בלי לגרוע מהוראות חיקוק אחר, אלה בלבד הן עילות הפינוי:
(1) הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו;
(2) ..."

בסעיף 156 לחוק נאמר:
"לענין סעיף 131(1) יראו דייר כממשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו, אף אם לא שילם את דמי השכירות החדשים, כל עוד הוא משלם את דמי השכירות שהשתלמו ערב תשל"א ולא נתקיים בו אחד מאלה: (1) ...;
(2) דמי השכירות החדשים נפסקו בבית דין ולא שולמו תוך ששים יום מיום הפסק אם ניתן במעמדו, או מיום שנמסר לו העתק כחוק אם ניתן שלא במעמדו, או במועד מאוחר יותר שפסק לכך בית הדין; בית הדין רשאי לדחות את מועד התשלום עד לאחר בירור הערעור על פסיקת דמי השכירות החדשים".

הוראות סעיף 131(1) הנ"ל הופיעו במקורן בסעיף 36(1) לחוק הגנת הדייר, תשט"ו-1955. בעניינו של הסעיף המקורי נאמר בע"א 582/61, בוכול נ' בוכהלטר, פד"י טז 1320, 1327:

"'הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות' נאמר, 'הדייר לא שילם דמי שכירות' לא נאמר, ללמדך כי לא די בהימנעות מתשלום כדי לפנות דייר אלא אם היה מחדלו של דייר משום ניתוק של המשכיות התשלומים". האם בנסיבות המקרה שבפנינו היה משום ניתוק של המשכיות התשלומים, ויש להורות על פינוי הנתבע? נראה, כי יש לענות בשלילה לשאלה זו. אין טענה, כי הנתבע נמנע מתשלום דמי השכירות המעודכנים. דמי שכירות אלו משולמים על ידי הנתבע. כל שנטען הוא, כי הנתבע לא שילם חוב רטרואקטיבי, אשר נוצר בעטיו של פסק הדין בגין תקופה שקדמה למתן פסק הדין. הן סעיף 131(1) לחוק והן סעיף 156 לחוק דנים בהמשך תשלום דמי השכירות. במקרה דנן הנתבע אכן ממשיך בתשלום דמי השכירות, ומעת מתן פסק הדין עדכן את תשלומיו, והוא משלם באופן שוטף את דמי השכירות המעודכנים. דא עקא, בעטיו של פסק הדין נוצר באופן רטרואקטיבי חוב בגין תקופה שקדמה למתן פסק הדין. הנתבע אינו מתחמק מתשלום חוב רטרואקטיבי זה, והוא משלם אותו בתשלומים בשיעור שנקבע על ידי ראש ההוצל"פ בהתאם ליכולתו של הנתבע.

בע"א (ת"א) 258/95, ויסמן נ' פרלמוטר, פדאור 96(3) 118, נאמר:
"אין בחוק הגנת הדייר עילת פינוי בשל אי תשלום הפרשים בדמי השכירות אלא בשל ניתוק בהמשכיות התשלומים. כלומר: כדי שתגובש עילה לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר צריך להיווצר מצב עובדתי שבו מתקיים ניתוק קבוע בהמשכיות התשלומים, וניתוק כזה הוא תנאי בל יעבור לקיומה של עילת פינוי לפי הסעיף האמור (ע"א 582/61 פד"י ט"ז 1320)".
לאור פסיקה זו, המדברת על ניתוק המשכיות התשלומים, יש לראות את האמור בסעיף 156(2) לחוק - "דמי השכירות החדשים נפסקו בבית דין ולא שולמו תוך ששים יום מיום הפסק" - כמדבר על תשלום דמי השכירות החודשיים ולא על פרעון מלא של חוב שנוצר באופן רטרואקטיבי על ידי פסק דין שעדכן את דמי השכירות.
במקרה דנן אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע משלם את מלוא דמי השכירות המעודכנים. אין גם מחלוקת, כי הנתבע פעל לפרעון החוב שנוצר באופן רטרואקטיבי בעקבות מתן פסק הדין, וכי הוא עומד בתשלומים החודשיים שנקבעו לו על ידי ראש ההוצל"פ. אין לראות במצב דברים זה קטיעה של רצף התשלומים וניתוק בהמשכיותם. אין המדובר במי שמזלזל בחובותיו כדייר מוגן, אלא במי שעם קבלת פסק הדין שעדכן את גובה דמי השכירות, נערך מיידית למצב החדש שנוצר ועדכן את תשלומיו בהתאם, ואף פעל לחיסול החוב בגין התקופה הקודמת למתן פסק הדין. לפיכך לא קמה עילת הפינוי הקבועה בסעיף 131(1) לחוק.
בכתב סיכום טענותיו מעלה ב"כ התובעת לראשונה את הטענה החלופית, כי במקרה זה התקיימה עילת הפינוי הקבועה בסעיף 131(2) לחוק: "הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי". לאור עובדות המקרה, שאינן שנויות במחלוקת, לא ברורה הטענה. איזה תנאי מתנאי השכירות לא מקיים הנתבע, לטענת התובעת? הרי אי פרעון מיידי של מלוא חוב העבר אינו מעניק לתובעת, כאמור לעיל, את הזכות לתבוע פינוי מיידי. לפיכך גם דין טענה זו להידחות.
סיכומם של דברים, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום ז' בניסן, תשס"ז (26 במרץ 2007) בהעדר הצדדים, בלשכתי.

נחום שטרנליכט, שופט

פנו אלינו ונשמח לספק גם לכם את השירות הטוב והמקצועי ביותר בתחום.